ה-Spec הוא הקוד החדש

מה שווה צוות בלי אמון? (שאלה רטורית – אל תענו בבקשה).

אני חושב על זה כבר 12 שנים כמנהל פרויקטים ואיש Agile. אבל בחיים לא ציפיתי ש-AI יהיה הדבר שילמד אותי את השיעור הזה מחדש.

אני אודה בזה – הייתי קצת “בומר” בכל מה שקשור ל-AI. כשזה הפך למילת הבאזז התורנית, הנחתי שזה יהיה כמו תקופת הסייבר – שבה לכל דבר הוסיפו את המילה “סייבר” (בין אם זה היה קשור ובין אם לא). אבל הרעש נהיה חזק מדי והייתי חייב לבדוק את זה בעצמי.

נתתי ל-AI רעיון שנעבוד עליו ביחד, הבהרתי לו שהפעם האחרונה שכתבתי קוד בעצמי הייתה כש”גנגנם סטייל” כיכב בראש המצעדים, וביקשתי ממנו לא לגלות לאף אחד בן כמה אני.

בהתחלה הדברים נראו פשוטים – הוראות התקנה, שאלות מנחות, הצעות לכלים. אבל ככל שהתקדמנו, הופיעו הדגלים האדומים. הוא הפסיק להיצמד להחלטות שכבר קיבלנו, באגים חזרו על עצמם, וכל העסק התחיל לסטות מהמטרה המרכזית שלנו. כשאיתגרתי אותו, הוא תמיד התנצל והציע תיקון – אבל בכנות, זה הרגיש יותר כמו מאבק מאשר עבודה משותפת. לא יכולתי לסמוך על שום דבר שהוא עשה.

הנה התשובה שלכם לשאלת הפתיחה שלי.

איבדתי את המומנטום שלי עד שיום אחד הייתי צריך לעזור לבת שלי בשיעורי הבית. בתור האדם שממנו היא ירשה (לכאורה) את טווח הקשב הקצר שלה, חשבתי לעצמי שחייבת להיות דרך טובה יותר – אז, ממש כמו וויל אי. קויוט (Wile E. Coyote), חזרתי לשולחן השרטוטים. אבל הפעם עם הכובע המקצועי שלי.

לפני שכתבנו שורת קוד אחת, ישבנו להגדיר איך אנחנו הולכים לעבוד: המתודולוגיה, איפה מתעדים החלטות, ואיך מונעים אובדן של קונטקסט. הגדרנו את הסוכנים (Agents) השונים שנצטרך, הכישורים הספציפיים שכל אחד מהם דורש, הטכנולוגיה שבה נשתמש, והסיכונים שאנחנו עשויים להיתקל בהם. האם זה היה Overkill בשביל משחק ילדים? כנראה שכן. אבל די נהניתי מזה.

ואז הגיע האפיון (ה-Spec) – וכאן באמת ראיתי את הכוח של ה-AI. בילינו הרבה זמן בזיקוק המטרות והעלאת רעיונות. ה”איך” שעליו הסכמנו פשוט נפל למקום, כשהסוכנים איתגרו אותי כשסטינו מהמטרה, והציעו חלופות שעבדו טוב יותר. זה הרגיש כמו צוות אמיתי.

עבדנו לפי User Stories מתוכננים מראש (נתתי ל-AI להחליט מה הם יהיו, אני לא מפלצת). קיבלתי דוח אחרי כל סייקל. לוח הג’ירה (Jira) שלי נשאר מעודכן, ככה שאני תמיד יודע מה הסטטוס שלי גם אם העבודה נעצרת באמצע הסשן.

זה כבר לא הרגיש כמו מלחמה.

אני יודע שמדגם של פרויקט אחד זה לא מספיק כדי לקבל החלטה מושכלת – אבל הניסיון המעשי שלי גורם לי לחשוב שבעוד ש-Agile שם דגש על User Stories קטנים על פני אפיונים (Specs) מלאים מראש, דווקא ביצוע Shift Left והתמקדות בשלבי האפיון והעיצוב (Specification and Design) מספקים ערך אמיתי ומהירות כשעוברים לעבוד עם AI.

איך אתם בונים אמון עם חברי צוות ה-AI שלכם? ספציפית, האם אתם סומכים עליהם מספיק כדי לתת להם Spec מלא מראש, או שאתם עדיין מוצאים את עצמכם זקוקים למעגלי פידבק מהירים ורציפים? אשמח לשמוע את דעתכם.